החלטה בתיק עת"א 34104-12-11

1.         עניינה של העתירה שבפני הוא השלושה נושאים: שילוב העותר בסבב חופשות, ביקור התייחדות עם בת זוגו ושילובו של העותר בקבוצת טיפול ייעודית לעברייני מין במסגרת מב"ן.

העותר נדון ל-18 שנות מאסר בגין עבירות מין ואלימות שביצע כלפי ילדיו הקטינים.

נושא מאסרו מחודש יוני 2001. תום מאסרו יוני 2019. מסווג בקטגוריה א'.

העותר יליד צ'ילה. נישא בצ'ילה 3 פעמים. בשנת 1994 עלה ארצה עם אשתו השלישית ובנותיהם ועם שני ילדיו מנישואיו הקודמים (בני 6 ו- 7). עבירות המין והאלימות בוצעו כלפי שני ילדיו מנישואיו הקודמים.

2.         נטען בעתירה כי התנהגותו של העותר בכלא הינה חיובית. הוא הודה בעבירות כבר בחקירתו במשטרה ובהמשך בבית המשפט, הקשר שלו עם בני משפחתו נותק והקשר היחיד שהוא מקיים הוא עם בת זוג. לפיכך, נטען כי החלטת הרשות בשלושת הנושאים אינה סבירה ומחייבת התערבותו של בית המשפט.

שילוב העותר בסבב חופשות

3.         לטענת העותר החלטת הרשות להעדיף את חוות דעת וג"ע (שלא המליצה על יציאתו לחופשות) על פני חוות דעת מב"ן (שהמליצה על הוצאתו לחופשות) הינה שגויה, בלתי סבירה ושרירותית ומחייבת התערבות בית המשפט.

נטען כי דו"חות וג"ע מיום 7.7.10 ו - 26.6.11 מעוררים תמיהה שכן הם עומדים בסתירה לעמדת וג"ע בשנים שקדמו לכך (שהמליצה על יציאתו לחופשות) והטענה כי חל שינוי בעמדותיו של העותר וביחסו לעבירות וקיים פוטנציאל גבוה למסוכנות אינה מבוססת, שרירותית ובלתי סבירה בעליל. נטען כי הקביעות של וג"ע מבוססות בין השאר על התרשמות מב"ן, אבל מסקנותיה מרחיקות לכת לגבי העותר גם במקום בו מב"ן לא סבור כך. ב"כ העותר מציינת למשל כי על פי וג"ע העותר מכחיש את העבירות בעוד אפילו מב"ן נמנע מלקבוע כי העותר מכחיש את העבירות, למרות עיוותי החשיבה שהוא מגלה, כאופייני לעברייני מין.

ב"כ העותר צירפה מטעמו של העותר חוות דעת של צוות מומחים מיום 15.12.11, בראשותו של דר' נימרוד שני, שהגיע למסקנה דומה לזו של מב"ן. עוד נטען כי אם עמדת וג"ע מבוססת על עמדת קורבן העבירה הרי שהיא בלתי מידתית ובלתי סבירה.

לסיכום נטען, כי בנסיבות המקרה, היה מקום להעדיף את חוות דעת מב"ן ולאשר יציאתו לחופשות במקום מרוחק ממקום מגורי הקורבן, תוך איסור יצירת קשר עם הקורבן, באופן שתאיין כל פגיעה בקורבן העבירה.

4.         המשיב מתנגד ליציאתו של העותר לחופשות ומפנה להחלטת בית משפט זה (כב' השופטת מרוז) בעת"א 45952-01-11 שם החליט בית המשפט שהחלטת הרשות להעדיף דו"ח וג"ע היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.

נטען כי מאז ההחלטה הנ"ל לא חל שינוי בעמדתה של וג"ע המצדיק להיעתר לעתירה.

ב"כ המשיב סומכת התנגדותה על חוו"ד וג"ע (חלקו הגלוי והחסוי) שהתרשמה כי קיים פוטנציאל גבוה למסוכנות ומתרשמת כי גם הדו"ח הפרטי שהוצג, מצביע על חשיבות הטיפול שיש על העותר לעבור בטרם תיבדק בקשתו פעם נוספת.

ב"כ המשיב מפנה להחלטת בית המשפט העליון בעע"א 29960-04-10 ברנר נ' שב"ס.

ביקור התייחדות

5.         נטען כי העותר מקיים מזה מספר חודשים קשר עם בת זוג אותה הכיר במהלך מאסרו, עמה הוא מתכוון להתחתן לאחר שהצדדים חתמו ביניהם על הסכם ממון. בת זוגו שירתה בעבר כקצינת חינוך בשב"ס ופרשה לאחרונה משירות פעיל ונטען כי הקשר הרומנטי ביניהם החל לאחר שיחרורה. לטענת העותר הוא עומד בתנאים הקבועים בפקנ"צ 04.47.00 (להלן: "הפקודה") ומשכך, סירובו של המשיב לאשר ביקור התייחדות, המבוסס על חוות דעת וג"ע שהעותר מסוכן לבת זוגו, אינה עולה בקנה אחד עם פקודת נהלי שב"ס ויש לקבוע כי היא בלתי חוקית ויש לקבל את העתירה.

ב"כ העותר סומכת טיעוניה על הוראות הפקודה ממנה עולה כי אין כל מניעה לקיום התייחדות, מקום שאין מדובר בקורבן העבירה והמלצת וג"ע רלבנטית רק מקום כאשר מדובר באסיר השפוט בגין עבירת מין במשפחה והמבקש להתייחד עם קורבן העבירה. מתן טובת הנאה זו, מותנית בהמלצת וג"ע (סעיף 5ה. לפקודה). משכך נטען כי מלכתחילה הפניית בקשת ההתייחדות לוג"ע נעשתה ללא בסיס חוקי ויש להתעלם מעמדת וג"ע וכך גם הטענה כי העותר טרם עבר טיפול מעמיק בנושא האלימות או עבירות המין ומסוכנותו נותרה כשהייתה, אינה רלבנטית לענייננו.

6.         המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך התנגדותו על חוות דעת וג"ע שהתרשמה כי העותר הינו בעל עיוותי חשיבה ללא תובנה לנזק שגרם ולא ניתן לשלול מסוכנות העותר בטווח הקצר. נטען כי נימוקי וג"ע לעניין החופשות יפים גם בסוגייה זו. בשולי הדברים  נטען כי העותר אינו עומד בתנאיי הסף לזכאות להתייחדות עוד טרם קבלת עמדת וג"ע, מאחר והעותר נושא עונשו למעלה מ- 10 שנים, וההכרות ביניהם מאוחרת לכך כדי שייחשבו ידועים בציבור מבחינת המשיב.

טיפול יעודי בעברייני מין